עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
דיכאון  (1)
פרידה  (1)
ארכיון
Numb
28/02/2018 15:08
Love Live Laugh

לקחתי כלבה לאומנה, אומרים שזה מעלה אנדורפינים.

ניסיתי לחזור לכושר שכל כך אהבתי.

אפילו בעבודה כבר הפסקתי להנות, למרות שמי שמכיר אותי באמת יודע שאני וורקהוליק.

לאט לאט הפסקתי לצאת מהבית.

ככה, מתחת לשמיכה יותר נוח.

ואז התחלתי להרגיש דפיקות לב, והזעה ובחילות בכל פעם שהתכוונתי לצאת מהבית.

אויש, החרדה.

הפסקתי לשמוע שירים.

התאבון נעלם כלא היה.

הפסקתי לקרוא ספרים או להנות מהלימודים בכלל.

וככה מצאתי את עצמי בוכה כמעט כל יום.

לבד.

בהרגשה שגם הפסיכולוגית לא באמת מבינה אותי.

פניתי לרופא שקיבל אותי בסבר פנים יפות.

סיפרתי לו הכל.

על אושרי,

על הטיפול שאורך כבר 3 שנים,

על חוסר הרצון לצאת מהבית.

על 0 שעות שינה ב4 חודשים כבר.

על החרדות.

שיכתב בתיק האישי שלי,

על הזין שלי. אני צריכה עזרה אחרת.

אז קיבלתי תרופה.

שבועיים עברו עם המון תופעות לוואי.

אני לא עצובה או מדוכאת.

אבל את האמת?

אני לא מרגישה כלום.

אני גם לא חושבת על שום דבר.

ואני הרבה יותר שקטה מלפני.

פחות בא לי להיפגש עם המשפחה.

יותר בא לי להישאר בבית עדיין.

אבל היי, יצאתי ליומיים כיפיים עם החבר לא מזמן.

אז השאלה האמיתית היא...

האם נפילות ובכי זה מה שצריך כדי להמשיך הלאה.

או שתחושת הרובוט הזאת היא מה שבעצם אני צריכה.

היום אני צריכה להיות לבד.

וזה בסדר.

 

0 תגובות
פרידה.
26/01/2018 12:06
Love Live Laugh
פרידה, דיכאון

"היא עדיין ידעה עליו דברים כאלה,

ועדיין יכלה לדמיין אותו חי את החיים שהיא התפנתה מהם.

בקרוב זה ישתנה.

הוא יעשה דברים שהיא לא תדע עליהם,

יראה אנשים שמעולם לא פגשה או שמעה עליהם,

ילבש בגדים שמעולם לא ראתה,

יקרא ספרים שלא ידון בהם איתה."

 

פרידה היא דבר שעלינו להתמודד איתה בכל שלב חדש בחיים.

אנשים  חדשים נכנסים לחייך, ואחרים מפנים להם מקום.

פרידה היא משהו שעברתי כל כך הרבה פעמים,

בדרכים כל כך שונות.

כל אחת מהן השפיעה עליי בצורה אחרת ועיצבה את האישיות שלי מחדש.

כל אחת מהן לימדה אותי מה הייתי רוצה לשמר או לשפר מהחוויה ממנה אני נפרדת.

אני גרועה בפרידות.

בקושי יכולה להכיל אותן.

אני לא יכולה לחשוב שמרגע זה והילך אותו אדם כבר לא יהיה באותה קוביה בראש שלי.

קשה לי  לדמיין את הרגע בו הוא יצא מדלת הדירה שלנו ולא ישוב שוב.

ברגע שיקח את דבריו, לעולם לא יסתכל לאחור.

קשה לחשוב שמעתה והילך חוויות שחווינו יחד כבר לא יחזרו.

אנשים חדשים שנכיר לא יהיו חלק מאיתנו,

חלקים חדשים בחיים ישארו אחד של השניה ולעולם לא נדון בהם.

"אנחנו" הופך ל"אני" ו"אתה".

והדירה תישאר ריקה מהנוכחות שלך שנמצאת בכל פינה גם כשאתה לא נמצא.

 

אומנם הפרידה הזאת התרחשה לפני זמן מה,

ואני מאוד שלמה איתה,

ואומנם לקח לנו 3 חודשים לפנות לאט לאט את הבית שלנו,

וגם את הלב.

אבל עדיין, הצביטה הזאת נשארת בלב.

החלק הגדול שמילאת יישאר ריק.

וכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו החדשה.

לבד.

כאילו כל זה מעולם לא היה...

 

"התבוננתי בזורבה, שסובב את צווארו כעוף-טרף ושתה בדממה.

התבוננתי בו והירהרתי בלבי, עד מה מופלאה ומביכה היא תעלומת חיינו.

בני-אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח.

עיניך מתאמצות לשווא לשמור על מראה הפנים, הגוף והתנועות של האיש אשר אהבת.

תחלופנה שנים מעטות ושוב לא תוכל להיזכר אם היו כחולות או שחורות."


0 תגובות
מערכת יחסים הרסנית- מכתב תגובה למפלצת שבך.
11/01/2018 13:40
Love Live Laugh

ישבת איתי בחוץ, הצעת לי טישו לקנח את האף ולנגב את העיניים שלא ישנו כבר שבוע וחצי.

ישבנו ודיברנו, והעובדה שהכרת אותו גרמה לי להרגיש יותר בנוח.

כי אף אחד לא ידע שהיינו יחד גם אחרי שהוא מת.

התחלנו לדבר, הבטחת שתהיה שם תמיד עבורי לא משנה מה יקרה.

ידענו לאן זה מתקדם למרות שאלו היו יחסים אסורים. אפילו נפרדת מהחברה שלך עבורי.

 

והייתי כולי שלך.

 

לקחת אותי מהמקום בו הייתי בטוחה שאף אחד לא יאהב אותי שוב וגרמת לי להאמין שאתה אהבת אותי.

החודשים הראשונים היו מופלאים, תמכת בי, עזרת לי והיית שם תמיד.

ואז המצב התחיל להתדרדר, התחלת לקחת אותי כמובן מאליו.

התחלת להתנהג אליי כמובן מאליו.

היה אסור לי ללכת עם בגדים חשופים מידיי, אתה קבעת בדיוק מה אלבש גם אם אלו אותם בגדים שוב ושוב.

היה אסור להיפגש עם חברות, שאיתן ניתקתי קשר רק כדי שלא תכעס.

גרמת לי להשמין כדי שאף אחד לא יתחיל איתי ולשנוא את עצמי.

כעסת כשישבתי עם החברים שלך- קראת לי בוגדת.

רתחת כשהפרעתי לך בזמן שישבת עם חברים רק כדי לשאול איך עבר עליך היום.

משכת אותי לשרת באותו בסיס שלך כדי שלא אהיה רחוקה ואסתכל על אחרים.

החלטת עבורי הכל.

אפילו החלטת שאסור לי לחלום עליו.

בזמן שלאט לאט התפרקתי לחלקים.

ככה זה כשמכחישים כל קשר למציאות ולא מתמודדים איתה.

החלומות המשיכו להופיע ואתה זעמת.

מספר הפעמים שישבתי בחדר ובכיתי מבפנים כמה אתה לקחת לי הכל, כמה הנשמה שלי אצלך ואתה עושה בה מה שאתה רוצה.

כמה אתה שברת אותי נפשית.

ואתה?  אתה היית מרוצה.

זה מה שרצית, שלא אהיה כלום.

שאהיה רק שלך.

ולא התביישת להשתמש בכל האמצעים.

בכל פעם שניסיתי להסביר לך מה עובר עליי קטלת אותי ואת הרגשות שלי.

גרמת לי להבין שאני לא חשובה בקשר.

שכל התפקיד שלי בעולם זה לשרת אותך ואת הרצונות שלך.

גם סקס הפך להיות ריצוי שלך.

ורגשות האשם שעשית לי כשלא יכלתי יותר לתת לך את זה שברו עוד יותר ויצרו פצע עמוק אף יותר.

התנהגת אליי בחוסר כבוד ליד המשפחה שלך.

הרשית לעצמך לעשות לי פרצופים ולדרוש ליד המשפחה שלי.

צעקת עליי באופן קבוע ליד חברים שלך.

גרמת לי לשנוא אותך ולהבין כמה מעולם לא אהבתי אותך.

בגדת בי ושיקרת לי כשהלכת עם מישהי אחרת.

וכשניסיתי לגמור עם זה מספר פעמים ציינת בפניי כמה אני בנאדם רע שחושב רק על עצמו.

כשרבנו אתה היית השולט- העונש שלי היה 24 שעות שאסור לי לדבר איתך עד שאתנהג טוב יותר.

ואני שתקתי.

נשארתי לבד.

לא היה אף אחד שידע כי כל כך התביישתי.

מצאתי את עצמי בוכה שוב ושוב בפינת החדר.

כל כך לבד.

ככה 3.5 שנים נשארתי.

כבולה. קשורה. חסרת ישע. אפס.

נתתי לעצמי להתפרק ולהיסחף בתוך העולם הזה.

 

כשחזרתי לקשר עם החברות שלי הן האירו את עיניי והדבר הראשון שעשיתי היה להיפרד ממך.

כמובן שחשבת שהעונש הכי טוב יהיה לא לדבר איתי ולתת לי להירגע

וכשהבנת שזה סופי היה כבר תורך להישבר ולהבין מה הפסדת.

זה כבר היה מאוחר מידיי

PTSD  מאוחר שעד היום מהדהד ולוקח חלק משמעותי בחיים שלי.

3.5 שנים של בזבוז.

פצעים שורפים, לב שבור לרסיסים ולמידה נוראית על מהי מערכת יחסים.

כשיצאתי מזה, הבטחתי לעצמי שלא משנה מה יהיה אני לא נותנת לעצמי ללכת לאיבוד, להישבר, להיקרע לרסיסים.

ואני לא נותנת לאף אחד חוץ ממני לשלוט על החיים שלי.

כי הם שלי.

 

0 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »